מגבת? יש.
שמפו? יש.
אוכל? יש.
כוח? אין.
כשנרשמנו לחוג שחייה לפעוטות, התלהבתי. למה? כי אני אוהב מים, כי זה זמן איכות עם הקטנה, כי זה שובר שגרה ומעל הכל כי זה להיות עם אימהות צעירות וסקסיות בבריכה קטנה. מגיעים לחנייה, יוצאים מהרכב, שמחים עם חיוך של מיליון דולר. נכנסים למתחם ופקידה חביבה מקבלת את פנינו, "שלום אבא ושלום לקטנה המדהימה שלו". הביטחון בשמיים והתמונה של גל גדות בבגד ים ואני מטר ממנה לא יוצאת לי מהראש. "הגענו ראשונים?", שואל את הפקידה. "כן, אבל אתם מוזמנים להיכנס לבריכה, המדריכה בר כבר שם". "את קולטת?", לוחש לקטנה באוזן כאילו היא מבינה, "יש בבריכה מדריכה בשם בר! בחייאת אל תספרי לאימא”. בר באמת הייתה בר, חטובה, נאה, עם עיניים יפות. היא לקחה את הקטנה ולא הפסיקה לחייך ולהגיד שהיא יפה ושהיא דומה לי. מתמטיקה פשוטה: היא אוהבת את המראה שלי!
הבריכה אכן קטנה והקרבה לבר גרמה לאושר רב ולתחושת "גבר-גבר". "בואנה", מדבר לעצמי, "זה נכון שבחורות חולות על אבות מגניבים!". "שלום לכם!" בר קוראת לעוד הורים שהגיעו, האישה נראית פצצה והבעל הרבה פחות, אני מביט למעלה ומבקש "תעשה שהיא תכנס, תעשה שהוא ילך והיא תכנס”.
הוא נכנס.
עוד אבא מגיע, הפעם אין אימא באופק. עוברות שתי דקות והנה עוד אבא נכנס לבריכה.
השיעור התחיל, אנחנו ארבעה גברים בבריכה צפופה, ממש קרוב אלי עומד גבר, אחד ענק כזה. אחד שאפשר לקרוא לו חובב מזון. בן אדם שמן מאוד עם החזה הכי גדול שראיתי.
"נעים מאוד", הוא פונה אלי, "קוראים לי גל".